חולדה היא חיה חכמה, מפותחת, נבונה – יודעת לטפס, לצלול, ואפילו לזהות מלכודות. כדי לעבוד איתה, צריך להבין את חייה, ומה אפשר לעשות כדי להוציא אותה מהבית. איך יודעים שהחולדה נמצאת בבית, מלכתחילה.
ובכן, אפשר לזהות את הנוכחות הפיזית שלה. חולדה, בהשוואה לעכבר – גדולה ממנו במידה ניכרת. בארץ, יש שני מינים נפוצים:
זה של החולדה המצויה, הנקרא גם חולדת עליות וזה של חולדת החוף. במקרה של חולדת העליות – אורך הזנב שלה שווה לאורך גופה, בעוד עבור חולדת החוף – מדובר בזנב עבה וקצר יותר מאורך גופה. כך שאם רואים אותה, אפשר להבדיל ואולי לשייך אותה לאחד מזנים אלו.
דרך נוספת לזהות חולדה, היא דרך איתור וזיהוי גללים. כך שגם אם לא רואים פיזית – אפשר לזהות, שהיא למעשה, הייתה פה. גללי חולדה יכולים להיראות כמו גרגרי אורז בצורתם – אם כי, גדולים מהם פי כמה – ולא טעימים באותה מידה. מנגד, גללים של עכבר, קטנים מאלו של חולדה.
באופן עקרוני, חולדות חוזרות לאותו המקום כדי להטיל צואה – כך שאם הסימנים חוזרים גם לאחר שמנקים את האזור, אפשר שמדובר על נוכחות של חולדה, לאור ההתנהגות התבניתית, החוזרת על עצמה לעניין הצרכים.
למעשה, גם ריח של שתן יכול להעיד על נוכחות של חולדה.
סימנים נוספים לזיהוי חולדות, הינם סימני כרסום על חפצים, כמו חוטי חשמל, צנרת, פלסטיקים, ניילונים, עץ, משקופים, אוכל – וכיוצא בזה. כלומר, אם יש סימני כרסום בלי שאף מבני הבית טרח לכרסם – ייתכן שמדובר, בחולדה. הסיבה שחולדה עלולה לעשות זאת, היא שהדבר מסייע לה לשייף את השיניים שלה – ולפי מה שאנשים מסוימים אומרים, זה דבר מה חשוב לה.