גיל המעבר
גיל המעבר היא התקופה שמעבר לתקופת הפוריות. בתקופת המעבר, חלה ירידה הדרגתית בייצור והפרשת האסטרוגן והפרוגסטרון. רוב האיברים בגוף האישה מכילים קולטנים לאסטרוגן ומושפעים ממנו, חלקם יותר וחלקם פחות. למרות שגיל המעבר אינו מוגדר כמחלה, אין ספק שהחסר ההורמונלי מביא, בסופו של דבר, לעלייה בתחלואה שהיא מעבר לסיכון הצפוי עקב הגיל בלבד וניתנת להורדה על ידי מתן טיפול הורמונלי. למרות שגלי חום היא התלונה השכיחה ביותר, תופעות גיל המעבר אינן רק גלי חום. גיל המעבר היא תקופה שנשים, ללא הצדקה, מפחדות ממנה מחד, ומאידך אינן מכירות את כל התסמינים הקשורים לתסמונת שחלה בגיל זה ולכן לא מדווחות עליהם מתוך מחשבה שאין זה עניינו של רופא הנשים. יש להקדיש יותר זמן לביקור של נשים אלה, לשאול שאלות מכוונות ולנסות לשפר את איכות החיים של הנשים, שעתידות לבלות יותר משליש מחייהן במצב הורמונלי מיוחד זה הנקרא "גיל מעבר". גיל הפסקת הווסת (מנופאוזה) בעולם נע סביב גיל 48-49. עם זאת, תוחלת החיים עלתה ואם באמצע המאה ה-19 רבות מהנשים לא זכו להגיע לגיל 50, היום תוחלת החיים מגיעה לגיל 84 בנשים בעולם המערבי, עובדה היוצרת מצב בו אישה נמצאת כשליש מחייה במצב הורמונלי מיוחד של גיל המעבר. התזונה הטובה והרפואה המודרנית מציבים בעיה בפני מערכות הבריאות ומערכות כלכליות בעולם, בכך שאוכלוסיית העולם הולכת ומזדקנת. אם בארה"ב בשנת 1900, רק כ-4 אחוז מהאוכלוסייה היו מעל גיל 65, בשנת 2000 המספר עלה ל-12 אחוז ובאותה שנה לשכת הסטטיסטיקה האמריקאית מצאה ששליש מאוכלוסית הנשים בארה"ב הייתה בגיל מעבר. בתקופת המעבר, חלה ירידה הדרגתית בייצור והפרשת האסטרוגן והפרוגסטרון. זקיקי השחלה הופכים פחות ופחות רגישים לגונדוטרופינים, הביוץ הופך לבלתי סדיר ובעקבותיו מחזור הווסת הופך בלתי סדיר ואורך מחזור הווסת משתנה. עקב הירידה ברגישות השחלות להורמוני ההיפופיזה (FSH ו-LH) עולה רמתם, ובמקביל מופיעות תופעות גיל המעבר הכוללות גלי חום, שינויים במצב הרוח ועוד. רמת ה-FSH עולה פי 10-20 עד לערכים מעל ל-35-40. ואילו רמת ה-LH עולה במנופאוזה המוקדמת רק פי 3. מיד לאחר המנופאוזה השחלה ממשיכה לייצר ולהפריש בעיקר טסטוסטרון ואנדרוסטנדיון (Androstenedione). גם רמת האנדרוסטנדיון יורדת עם המנופאוזה לכמחצית מרמתו לפני המנופאוזה. רמת הטסטוסטרון יורדת גם היא לאחר המנופאוזה אבל בקצב קבוע, ולמעשה השחלה מפרישה יותר טסטוסטרון אחרי המנופאוזה מאשר לפניה. כלומר, גם לאחר המנופאוזה, השחלה היא עדיין איבר אנדוקריני פעיל. הירידה בפעילות השחלות ובהפרשת האסטרוגן בגיל המעבר, מתבטאת לא רק באובדן הפוריות אלא גם בתסמינים מידיים ובהשפעות לטווח ארוך. התסמינים והתהליכים הנגרמים עקב כך, עלולים לפגוע בתוחלת החיים ובאיכותם. בתקופה זו, חלים מספר שינויים המצטרפים לתהליך ההזדקנות הרגיל אך מופיעים בצורה מהירה וחריפה יותר וקשורים לעצם דילול מאגר הזקיקים השחלתי והפסקת ייצור האסטרוגן. גלי החום הם התסמין הקלאסי והמוכר ביותר של גיל המעבר. בין 75-85% מהנשים תסבולנה מגלי חום אך רק כמחציתן סובלות מגלי חום המופיעים בתדירות גבוהה ביותר, המשבשת את חייהן.
תופעות גיל המעבר בראיה הסינית
הרפואה המשלימה מתמודדת עם תופעות גיל המעבר כבר שנים רבות ויודעת לטפל בהן בצורה יעילה ומהירה, בין השאר באמצעות הרפואה הסינית. הפילוסופיה הסינית מדברת על שני כוחות קוטביים בטבע ובאדם: "יין ויאנג". המונח ין מתייחס לקור, מים, רטיבות, מוצק, לילה, מנוחה, חורף ועוד. המונח יאנג מתייחס לחום, אש, יובש, אוויר, יום, פעילות, קיץ ועוד. היין והיאנג פועלים זה על זה, כאשר השילוב ביניהם יוצר אנרגיה חדשה הנקראת צ`י, אשר מזינה ומתחזקת את גופינו. על פי תפיסה זו, נשים בגיל המעבר סובלות מחוסר זמני ביין. כתוצאה מכך נוצר עודף יחסי באנרגיית יאנג עם מצבים שמאפיינים אנרגיה זו: יובש בנרתיק, חוסר מנוחה, צימאון וגלי חום. מכיוון שהיין קשור ללילה, מחסור בו יחולל תופעות כמו נדודי שינה והזעות לילה. על פי הרפואה הסינית, אנרגיות היין והיאנג זורמות לאורך ערוצים ספציפיים שנקראים מרידיאנים, על גבי המרידיאנים נמצאות נקודות דיקור המאפשרות לשלוט על עודף היאנג ולנתב אותו כך שתופעות גיל המעבר תתמתנה או תעלמנה לחלוטין. הרפואה הסינית מחלקת את המזונות לפי איכויות. כיוון שנשים בגיל המעבר סובלות מעודף חום, כדאי להן להימנע ממזונות מחממים כמו קפה, אלכוהול, פלפל חריף, פלפל שחור, חרדל, בשר, ג`ינג`ר, חזרת, הל, קינמון, שמן סויה ואגוזי מלך. מזונות היכולים לחזק את היין ובכך לצמצם את התופעות הם: חיטה מלאה, גריסים, טופו, שעועית לימה, שעועית מש, שעועית ירוקה, מלפפון, עגבנייה, סלק אדום, אננס, בננה, אגס, תפוח, ענבים, אבוקדו, מנגו ביצים וסרדינים, ברוקולי, כרוב וטחינה. הטעם החמוץ הוא בעל השפעה מכווצת, ולכן עשוי להקל על ההזעות. המזונות המתאימים הם אננס, אוכמניות, זיתים, יוגורט, מנגו, עגבנייה, ענבים, פטל, פרי הדר, קיווי, קרמבולה ושזיף. אכילת לילה מחלישה את היין, ולכן מומלץ לאכול את ארוחת הערב בין השעות שש לשבע בערב. במקביל לשינוי התזונתי, יש צורך בטיפול בדיקור המאזן את עודף היאנג ומשיב את המצב על כנו. כמו גם שימוש בצמחי מרפא סיניים אשר פועלים בצורה טובה לשיכוך התופעות. נשים בגיל המעבר יכולות להיעזר בנטורופתים, שעשויים להמליץ להן לצרוך פיטואסטרוגנים, כלומר מולקולות מן הצומח שהן דמויות אסטרוגן. נראה כי אסטרוגנים אלו מן הצומח יותר סלקטיביים ומשפיעים במקומות בהם נדרשת פעילותם, ללא הסיכון המיותר הנלווה לאסטרוגנים הסינתטיים, כפי שהתברר במחקרים שונים. אין ספק שגיל המעבר מאופיין באובדן יין. אך יש לזכור שנשים רבות מאבדות גם צ´י במהלך אותה תקופה ואף לפניה. אנו יודעים כי בעצם ישנם שני סוגי תאים הפועלים במערת יין – יאנג: אוסטאובלאסטים שהם תאים בוני עצם ולפיכך נחשבים ליניים ואוסטאוקלאסטיים שהם תאים מפרקי עצם ולכן נחשבים ליאנגים. פגיעה ביין על חשבון היאנג פוגעת בבניית העצם. אך מעבר לכך, צריך גם לשמר את הנבנה. תופעה זו מיוחסת הן לצ´י והן לג´ינג: אוסטיאופורוזיס היא אמנם תופעה של אבדן חומר אך גם פגיעה ב Holding של הצ´י ולפיכך ´בריחת´ רכיבי עצם. זו הסיבה שפורמולות סיניות רבות מתייחסות לא רק לחיזוק יין אלא גם לשמירה על הצ´י וחיזוק ג´ינג בעיקר. כיוון שצמחים לחיזוק
ג´ינג לרוב מחזקים גם את היאנג, ניתן להשיג מטרה זו על ידי צמחים דומים. על פי הרפואה הסינית אנו יכולים לראות סימנים נוספים: לשון: מגיל 16 והלאה עוברת שכבת האפיתל הלשוני ירידה של 30% בעובייה. הרמות הבאזליות שמייצרות תאים נשארות בעובי שהיו אך הייצור מואט ותאי הפנים מתמעטים. הדבר בולט בעיקר בנשים מבוגרות, דבר המצביע על חסר יין. הלשון תראה אדומה ומחורצת בשל חסר יין, אך יש לזכור שתופעות נלוות כמו חסר דם יכולות לטשטש סימנים, כך שהלשון תראה חיוורת, יבשה וחסרת חיפוי. למאמר בנושא ניתן ללחוץ כאן: אבחון לפי לשון דופק: דופק האישה לרוב מהיר ודק יותר. תופעה זו יכולה להיות מיוחסת להיעדר כושר וחסר דם יחסי. בגיל המעבר התופעה מתחזקת והדופק נעשה צף, ריק ומהיר יותר, תופעות המצביעות על חסר יין. לעתים הדופק דווקא עמוק יותר, תופעה המתקשרת לחסר צ´י או יאנג שעלול להופיע במקביל. הטיפול בדיקור הטיפול בדיקור עשוי להיטיב משמעותית את הסימפטומים הקשים ביותר כמו הזעות לילה, כאבי ראש, הפרעות שינה או פלפיטציות. נראה שהשפעתם על תופעות יובש מצומצמות יותר, אולי משום שהדיקור מצליח לפזר ולהוריד חום מדומה יותר משמצליח להזין את היין. עם זאת, קיימת חשיבות רבה להוספת נקודות לחיזוק יין. יש לזכור שפעולה זו משיגה יתרון גדול כאשר הטיפול מלווה בתזונה (או צמחי מרפא), על פי העיקרון שחיזוק חומר נעשה באמצעות חומר וחיזוק אנרגיה באמצעות אנרגיה. דוגמאות לנקודות נוספות על אילו המופיעות במאמר לעיל כוללות: Kid-16 - לחיזוק יין הכליות, הזנת יין הלב. הנקודה נמצאת על המרידיאן החודר Chong ומהווה נקודת מפגש של ה Shao Yin . Kid-1 - מתאימה לחיזוק יין במצבי אש וחום מדומה. בגלל האפקט המוריד החזק שלה, לא רצוי להשתמש בה לעתים קרובות, אלא כשקיימת התוויה מפורשת. כמו כן, יש לזכור שהיא די מכאיבה. UB-43 - נקודה להרגעת הפריקרד (מקבילה ל UB-14 ) , מסייעת העלאת יין מעלה, מחזקת ג´ינג ומרגיעה.